.

.

ביפן ישנה מסורת עתיקת יומין בקרב משוררים, לכתוב שיר לפני המוות. הקרבה למוות מוציאה מהמשוררים לעיתים את התובנות העמוקות, הנועזות והמשחררות ביותר שלהם. במהלך ההרצאה נצא למסע חוצה גבולות זמן, טריטוריה ושפה ונצלול אל תוך שירים של כמה מגדולי המשוררות והמשוררים בארץ ובעולם. לכל השירים מכנה משותף אחד – התמודדות האדם עם עובדת היותו בר חלוף. נקרא שירים העוסקים בארעיותו של האדם ומנגד, שירים העוסקים בנצחיות הנשמה ובקיום שמעבר לחציית הסף. שירים על חווית מוות נפשי המופיעה דווקא באמצע החיים, ומנגד, שירים העוסקים בשאלה מהו הדבר המשמעותי ביותר שאנחנו יכולים להשאיר אחרינו. ניחשף גם לשירים מנחמים המרככים את הלב ומעודדים התבוננות חומלת על החיים החולפים. על אף נושא ההרצאה, זו הרצאה מרוממת רוח ומנחמת.

.

.

"לְיוֹנָה, מַלְאַךְ הָאֵשׁ", בהקדשה זו מסרה זלדה ליונה וולך את ספר הביכורים שלה. קשה לתאר שני הפכים גדולים יותר מאשר זלדה וולך. זלדה אשה דתיה, מופנמת, מהססת, רגישה, אישה שאינה יוצאת כמעט מהבית מחשש מ"המולת הכביש", לעומת יונה וולך – צעירה מזלדה ב 30 שנה, סוערת, אקסטרווגנטית בהופעתה ובוטה בדיבוריה, שניהלה אורח חיים בוהמי. ובכל זאת, נוצר קשר עמוק בין השתיים. אולי זה לא כל כך מפתיע בשל הקווים המשותפים: שתיהן התייתמו מאב, שתיהן לא יצאו מעולם מגבולות הארץ והיו מוקד עלייה, קשורות לבית, לחצר, ועבור שתיהן, המשיכה לציור, קדמה לשירה. אבל ישנם חוטים דקים ועמוקים יותר, המחברים בין שתי המשוררות: השירה הרליגיוזית של שתיהן ונהייתן אחר הנסתר, האמונה הכנה בכוח המילים כפותחות שערים אל פנים האני, ההתעניינות העקבית של שתיהן ברוע ותפיסתו ככוח מחייה הכרחי למסע החניכה של אדם בחייו. בהרצאה מרתקת נחשוף את סיפור חייהן של זלדה ויונה וולך ונצלול אל תוך שירתן. ההרצאה כוללת גם קטעי וידאו וסאונד נדירים ומכתבי ארכיון גנוזים, השופכים אור על שתיים מהמשוררות הגדולות והנועזות בשירה העברית לדורותיה.