במהלך ההרצאה נבחן את האופנים השונים בהם התייחסו גדולי המשוררים העבריים לטראומת השואה. בניגוד לאלתרמן שכתב שירים המתייחסים ישירות למוראות המלחמה, לאה גולדברג המשיכה לכתוב שירה אישית והאמינה שגם בימי מלחמה ניתנת הזכות לאדם לכאוב את כאבו הפרטי במנותק מהכאב הלאומי ואילו אברהם שלונסקי יצא כנגדם וטען שבימי מלחמה ואסון, הדבר הנכון ביותר הוא, שתיקה. משוררים אחרים הצליחו לגעת בזכרון השואה רק עשרות שנים לאחר שהסתיימה. נחשף גם לשיריהם של יהודה עמיחי, דן פגיס, טוביה ריבנר, אבות ישורון זלדה ועוד. ההרצאה כוללת השמעת שירים מולחנים, הקלטות וידאו וקטעי סאונד נדירים.
