קָצָר / רחל חלפי
אֲנִי עֲדַיִן מִתְקַשָּׁה לְעַכֵּל
שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי כָּל חַלּוֹן מוּאָר
מִסְתַּתֵּר סִפּוּר חַיִּים
לֹא פָּחוֹת
עָמֹק
מִשֶּׁלִּי
***
השיר 'קצר' הוא מאותם שירים שכדאי לשמור בכיס, לתלות על המקרר או לשנן בעל פה. המשוררת רחל חלפי, ילידת 1939, מצליחה לתמצת בשיר הקצרצר הזה, שני עקרונות חשובים מאוד. האחד, שכל אדם הוא עולם ומלואו, עם אותם עומקים ומורכבויות, גם אם הלבטים, הפחדים והתקוות שלו, שונים משלי. החלוקה לצודק וטועה, טוב ורע, אמיתי ושיקרי, היא שגויה, מתעתעת ומרחיקה בני אדם זה מזה ("מֵאַחוֹרֵי כֹּל חַלוֹן מוּאָר / מִסְתַּתֵּר סִפּוּר חַיִּים / לֹא פָּחוֹת / עָמֹק / מִשֶּלִּי").
ומהו העקרון השני והחשוב שנאמר בשיר? הוא מופיע כבר בשורה הראשונה: "אַנִי עַדַיִן מִתְקַשָּה לְעַכֵּל". כלומר, גם אם ברור וידוע שכל אדם הוא עולם ומלואו, יש לנו נטייה חזקה לשכוח זאת, נטייה לחזור ולאמץ את התפיסה האגוצנטרית לפיה אנחנו השחקן הראשי וכל השאר דמויות משנה. זה טבעי ומובן אך עלול להוביל להתבצרות וניכור.
השיר הוא תזכורת לגלות אמפטיה ורגישות כלפי האחר, בין אם הוא חבר, בן או בת הזוג, ילד, הורה, או יריב פוליטי.
