עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן \ נתן אלתרמן (1938)
עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לְאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר אֹרַח
וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכִבְשָׂהּ וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסָפַת לֶכֶת – –
שֶׁיָּדֶיךָ רֵיקוֹת וְעִירְךָ רְחוֹקָה
וְלֹא פַּעַם סָגַדְתָּ אַפַּיִם
לַחֻרְשָׁה יְרֻקָּה וְאִשָּׁה בִּצְחוֹקָהּ
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם.
שירו של נתן אלתרמן 'עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן' הפותח את ספרו הראשון 'כּוֹכָבִים בַּחוּץ', מפסגות השירה העברית, פורסם בשנת 1938, כשאלתרמן בחור צעיר בן 28. הייתה זו פריצה מטאורית שסימנה גם את סוף עידן הכוכבים הוותיקים בשירה – ביאליק וטשרניחובסקי.
השיר מתאר הֵלֶךְ צעיר העוזב את חיי העיר הנינוחים – לטבע, למסע לגילוי חייו ויעודו. המילה 'עוד' הפותחת את השיר וחוזרת בבית הראשון (עוֹד-עוֹדֶנָּה-עוֹד) מעצימה את התנועתיות של השיר כניגון פנימי מחזורי והניסיון להתכחש לדחף הזה נידון לכישלון ("זָנַחְתָּ לַשָּׁוְא"). אפשר לראות בניגון רמז לייעודו הספציפי של אלתרמן כמשורר אך השיר מְמָאֵן להצטמצם לקונקרטי ושואף להפשטה והכללה לתובנות כלל אנושיות, נטולות זמן ומקום.
הדרך הנפקחת, אולי מלשון פיקחות, מעידה על חכמת הדרך לעומת תמימותו הרעננה של ההֵלֶךְ הצועד בה. מרגע שיוצא ההלך לדרכו, הטבע רוגש וסוער לקראתו, אך אין זו סערה מבעיתה ומסוכנת אלא ממריצה ומעודדת.
הרוח, גם הפיזית וגם הפנימית, היא רוח טובה ומשובבת לב המזכירה לו את שעשועי ילדותו ("וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת"). הכניסה למסע רכה ועדינה שכן בעלי החיים הראשונים הפוגשים בו הם כבשה ואיילת. החיות נעתרות לכמיהתו לעדות. כמיהה המזכירה את הזדקקותו של ילד להד מיישות חזקה ממנו, שתתקף את מעשיו ותתעד את אומץ ליבו.
כל שיר של אלתרמן הוא מעבדה לרקיחת מטפורות מרהיבות כאשר חומרי הגלם נותרים פזורים בין שורות השיר. דוגמה לכך אפשר למצוא בשורה המסיימת של השיר, כאשר מוּתַכִים זה לתוך זה עולם הטבע והאנושי: 'חֻרְשָׁה יְרֻקָּה' מולחמת אל 'אִשָּׁה בִּצְחוֹקָהּ' ליצירת המטפורה "צַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם". כלומר מראה טפטוף העלים אחרי הגשם כאישה שעיניה דומעות.
האלמנט הקבוע היחידי אצל אלתרמן זוהי התנועה. ה"אני" האלתרמני בתנועת חיות ולהט בלתי פוסקת. כך גם בשירו ״בַּדֶּרֶךְ הַגְּדוֹלָה״, כאשר התנועה החזקה הזו של בחור צעיר שרוצה לטרוף את העולם בכפית, שוברת שיאים:
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל
וְאַמּוֹת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.
כלומר, אפילו המוות לא יעצור את תשוקת החיים שבי!
