הסיפור מאחורי "ערב מול הגלעד" של לאה גולדברג

גולדברג נעתרה בשמחה והגיעה לקיבוץ לשוחח עם חבריה על ספרות עולם ומעמדה של הספרות העברית המתפתחת. ככתבת בראשית דרכה בעיתון דבר, חשבה אולי לכתוב על הווי החיים בקיבוץ הצעיר. כל חברי הקיבוץ התאספו בחדר האוכל לארוחת הערב המשותפת, ובסיומה, החלה הרצאתה של גולדברג. ההורים האזינו בקשב רב תוך שהם חובקים את ילדיהם הישובים על ברכיהם.

בתום ההרצאה, צפתה גולדברג במחזה המוזר הבא: במקום שילדי הקיבוץ הקטנטנים ינופפו לשלום לחבריהם ויתלוו להוריהם שישכיבו אותם לישון, התרחש דבר הפוך. ההורים הם אלו שנופפו לשלום לילדיהם, נפרדו מהם, והלכו לביתם לבד, בעוד שהילדים הובלו על ידי הגננות, אל בית הלינה המשותף.

השעה היתה מאוחרת, וגולדברג, מהורהרת מהמראה, החליטה להישאר לישון בקיבוץ. מחלון חדרה השקיפה, מוקסמת, על הרי הגלעד וברקע שמעה את בכיים של הילדים שזה עתה הופרדו מהוריהם. כך נולד השיר הנוגה 'ערב מול הגלעד'.

השיר ראה אור עוד באותה שנה בעיתון דבר לילדים עם הקדשה לילדי אפיקים, וכך למעשה נחתם הביקור מבחינתה. אלא שלשיר חיים משלו, ולימים הוא אומץ על ידי ילדי קיבוצים בארץ כשיר מחאה דווקא, על לינה משותפת בבית הילדים, במנותק מהוריהם.

המוחים התבססו על הסיטואציה הברורה המתרחשת בשיר. עם רדת הלילה ("זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה, בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְּלָדִים"), מופרדים הילדים מחיק אימם ("אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד / טָלֶה שָׁחֹר וְרַךְ יָרַד"), כאשר ברור לכל שמקומם הטבעי הוא לצד האם ("יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם, יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם").

בבית החותם את השיר, יורד אליהו הנביא להשגיח שהכל כשורה ("וְהַנָּבִיא הַגִּלְעָדִי / יוֹרֵד דּוּמָם אֶל הַבִּקְעָה / לַחְזוֹת בִּשְׁנַת הַיְּלָדִים"). כאן מתייחסת גולדברג לסיפור המקראי על אליהו הנביא שמתארח בבית האלמנה שמסתירה אותו מפני המלך אחאב וסועדת אותו, ובתמורה הוא מחזיר לחיים במעשה ניסי, את בנה המת (מלכים א', פרק יז').

שימו לב לעובדה המעניינת הבאה. באותה שנה בדיוק, 1938, מפרסמת לאה גולדברג שיר מופתי נוסף: 'סליחות', הנפתח במילים: "בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ, / וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי, / בָּאתָ כְּלַיְלָה הַבָּא אֶל הָאוֹחַ / לְהַרְאוֹת לוֹ בַּחֹשֶׁךְ אֶת כָּל הַדְּבָרִים". שיר נוגע ללב ואירוטי מאוד, העוסק ככל הנראה באהבה נכזבת.

מה משותף לשני השירים מלבד שנת פרסומם? שניהם מתרחשים בלילה. וזה לא מקרי. כמו האוח, גם לאה גולדברג היא חיה לילית. המוזה לכתיבת שירים נוחתת עליה בעיקר בלילה.

אלא שבעוד שבשירתה הלירית למבוגרים, הלילה הוא שעת היגון והצער על אהבות נכזבות, בשירת הילדים תפקידו של הלילה שונה לחלוטין. הלילה משליט סדר בעולם, דואג שהכל ישוב על מקומו ומשגיח על שלום הילדים (כך גם בשירים נוספים שלה לילדים כמו 'מה עושות האיילות', 'פזמון ליקינתון' ועוד).