להיות אורג / ארז ביטון (2013)
בְּבֵיִת חִנּוּךְ עִוְּרִים בִּירוּשָׁלַיִם
הָיָה אָדוֹן צְבִי הַמְנַהֵל
מַצִּיג אוֹתִי
בִּפְנֵי הָאוֹרְחִים שֶׁל הַמּוֹסָד
וְאוֹמֵר:
"הַיֶּלֶד הַזֶּה
כְּשֶׁיִּגְדַּל
נַתְקִין לוֹ
רְצוּעָה אַחַת עַל כֶּתֶף שְׂמֹאל
וּרְצוּעָה אַחַת עַל כֶּתֶף יָמִין
נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ אוֹרֵג
וְיִהְיֶה עוֹשֶׂה שְׁטִיחִים
לִמְלָכִים וְלִנְסִיכִים"
אוֹרֵג לֹא נִהְיֵיתִי
אֲבָל
לִפְעָמִים
בִּרְגָעִים שֶׁל חֶסֶד
שִׁירַי נַעֲשִׂים מַרְבָדִּים קְטַנִּים
לְכָל אוֹרֵחַ וּלְכָל דִּכְפִין
***
"אישה אחת סיפרה לי שהיא הדביקה את השיר לארון הבגדים כדי שילדיה יראו אותו, ויש בזה גם מוסר השכל חינוכי: גם אם ייעדו אותך להיות עובד כפיים – אתה יכול להיות איש רוח, אתה יכול להיות אקדמאי. לא כתבתי את השיר מתוך כוונה אידיאולוגית, אבל הנה הוא משמש גם לכיוון הזה. השירים שלי כמעט תמיד נובעים מתוך חוויה דוקומנטרית, אני מתאר את השירים שלי כדוקומנטציה לירית, והמקרה עם המנהל אדון צבי קרה במציאות" (מתוך ראיון של ארז הביטון למעריב ב 2018).
השיר 'להיות אורג' של המשורר ארז ביטון (מספרו המצוין 'נופים חבושי עיניים'), הוא עוד ״דוקומנטציה לירית״ של שנות נעוריו בבית חינוך עיוורים בירושלים. אל בית החינוך נשלח מעיר ילדותו, לוד, לאחר שהתעוור מפיצוץ רימון בהיותו בן 11. ארז אמנם עיוור אך חש היטב את המבט המשפיל מצד המנהל והמבקרים כאשר אין לו שום יכולת להגיב או להישיר מבט אל עבר הצופים בו.
אני לא בטוח שכוונותיו של המנהל היו רעות, שהרי מה הסיכוי של ילד עיוור, קטוע יד שמאל, בן להורים מרוקאים מלוד בשנות החמישים, לעסוק ברוח, ללמוד באקדמיה. ארז ביטון (אשר חגג השנה 80), הוא מהמשוררים המעניינים והמרגשים הכותבים כיום. בשנת 2015 הוא זכה בפרס ישראל לשירה וסיפור חייו מהווה לרבים השראה גדולה.
