״מָה פִּתְאוֹם אֲנִי מַעֲלֶה עַכְשָׁו בַּחֹשֶׁךְ אֶת הַבַּנְק לְנֶגֶד עֵינַי״. אני מאוד אוהב את הכנות וגילוי הלב בשיריו של יהודה ויצנברג ניב, כך גם בשירו ״ואז התהפכתי ממך רפוי״ ובו הוא לא מפחד להודות שמיד אחרי הסקס הוא חושב על מקום עבודתו.

אמנם פרידה בשיחת טלפון מכבדת יותר מפרידה בהודעת וואצאפ אבל הכאב שורף לא פחות כי דרך הטלפון אפשר לחוש את רעד הקול בצד השני של הקו. בשירו 'כשצלצלתְּ רעד קולךְ' המשורר נתן זך לא חושף את תוכן השיחה אלא רק את הצער הגדול שנגרם כתוצאה מההבנה שהקשר עם אהובתו הגיע לקיצו.

״תִּשְׁלַח לִי שֶׁקֶט בְּקֻפְסָה מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה״. אם יונה וולך היתה עדיין בחיים, היא היתה אמורה לחגוג השנה 79. היא נולדה בשנת 1944 ונפטרה בשנת 1985, בהיותה בת 41 בלבד. אמנם היא לא זכתה להרבה שקט בחייה הסוערים, אבל היא השאירה אחריה שירים, מהעוצמתיים והמקוריים בשירה העברית. אחד משיריה המאוחרים הוא השיר 'תשלח לי שקט'.

סיפור קטן ויפה על מפגש מרגש בין שני משוררים מהפכנים אשר פרצו אל לב השירה העברית בארץ, ממקומות כמעט הפוכים.

הנפש עמוקה, הרוח גבוהה, הנשמה ניצחית ורק הגוף הוא מכונה. אמנם מתוחכמת אבל בסך הכל מכונה שמדי פעם מתקלקלת ובסופו של דבר שובקת חיים. השיח הזה כלפי הגוף הוא קצת כפוי טובה.

השיר 'ריקוד אור וצל' של המשורר יחזקאל רחמים ראה אור לאחרונה בספרו החדש 'שמיים שלמים'. שירים רבים נכתבו מאז ומעולם על אהבה נכזבת, תשוקה לא ממומשת או פרידה צורבת. אבל יש מחסור תמידי בשירים העוסקים באמנות הריקוד בין האור והצל של מערכת יחסים רבת שנים.